שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' תורג'מן ואח'

פסק דין

1.התובעת, שירביט חברה לביטוח בע"מ, הגישה תביעת שיבוב על סך 34,273 ₪ כנגד ציון תורג'מן והפניקס חברה לביטוח בע"מ.

2.לטענת שירביט, ביום 25.2.08 בשעה שנסע רכב שבוטח על ידה בכניסה לקרית אתא, נפגע רכבה על ידי המשאית שבוטחה על ידי הנתבע 1 אצל הנתבעת 2 (להלן:"הפניקס").

3.לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת על הנהג ברכב שבוטח על ידי התובעת.

4.הנתבעים הגישו תביעה שכנגד על סך 28,745 ₪ בה תבעו משרביט חברה לביטוח בע"מ את הנזקים שלטענתם נגרמו להם בתאונה. הפניקס טענה לנזקים בסך 23,508 ₪ אותם תבעה בתביעת שיבוב. מר תורג'מן טען לנזקים עקיפים בסך 5,327 ₪ הכוללים 4,000 ₪ בגין השתתפות עצמית וסך של 694 ₪ כינון.

5.בדיון שמעתי את מר איציק יוחאי סויסה שנהג ברכב שבוטח על ידי התובעת וכן את מר חגי שאשי שנהג ברכב שבוטח על ידי הנתבעת.

6.מר סויסה העיד כי :

"ש. כשאתה מגיע מהסיבוב למעשה מה המרחק שאתה יכול לראות אותו.

ת. לא יותר מ- 100 מטר . אולי 150 מטר . ראיתי אותו בצד ימין עומד. איך שראיתי אותו זה היה זמן מאוד קצר של כמה שניות שפתאום הוא יצא. סמך על זה שאבלום.

ש. אתה אומר שהוא עשה את זה במהירות.

ת. כן.

ש. אתה רואה במרחק של 100- 150 מטר משאית שיוצאת במהירות ואתה במהירות 50 קמ"ש אחרי יציאה מרמזור. תסביר לבית המשפט איך אתה לא עוצר.

ת. פשוט מאוד מהרמזור אליו זה יותר מ-100-150 מ"ר. זה הרבה יותר. מאז שראיתי אותו יוצא ואם יצא אז יוצא נתיב אחד או חצי נתיב ראשון, אילו הוא מחכה שאעבור ואז אצא.

ש. חשבת שהוא יתן לך לעבור.

ת. ראיתי אותו ובלמתי זה לא הספיק".

7.הנתבע העיד כי עמד בכניסה למחסן בצד הימני. הנתבע נסע לרוחב הכביש וכאשר התחיל לנסוע ברוורס הבחין ברכב התובעת מגיע במהירות עצומה ונכנס מתחת למשאית.

בהמשך העיד כך:

"עמד מכוון התחיל לכוון אותי החוצה, המכוון ברח מהכביש, הרכב שהגיע מפה היה עדיף שירד מהדשא, מהלחץ הוא נבהל ולא ידע לאן לברוח והייתי ברוורס ואני באינסטינק שלי מהפחד לא המשכתי רוורס אלא עצרתי על המקום ולא נסעתי אחורה. שהוא נכנס בי עצרתי ולא ידעתי מה לעשות".

8.בדיון אף שמעתי את מר מנחם תורג'מן שהגיע למקום כשעתיים לאחר האירוע. לדבריו, ניתן ללמוד מסימני הבלימה על המהירות בה נסע הנהג ברכב שבוטח על ידי התובעת.

9.משמיעת העדויות ועיון בתמונות שהוצגו בפני עולה כי המשאית של הנתבעים חסמה את הכביש על שני נתיביו על מנת להיכנס ברוורס לחנייה של סופר מרקט. הנהג ברכב התובעת העיד כי הבחין במשאית במרחק של כ-100-150 מטר. במרחק כזה ניתן היה לצפות שיצליח לבלום את הרכב. מאידך, הנהג במשאית חסם את שני הנתיבים ואף העיד כי כאשר ראה את רכב התובעת מתקרב עצר על המקום ולא המשיך בנסיעה ברוורס. בנסיבות אלו, אני מוצאת כי שני הנהגים אחראים לנזקים שנגרמו בתאונה , כאשר אחריות רבה יותר מוטלת על הנהג ברכב שבוטח על ידי שירביט שיכול היה לבלום מבעוד מועד.